הלוויתן של סבא

הספר מתחיל בהסתייגות של הילד גיבור הספר מסבא שלו המשונה, שהגיע מישראל להתארח עם סבתא האהובה בבית המשפחה בבריסל, והוא ממלא לילד את הראש בסיפורים כאלה ואחרים שכמעט תמיד מעצבנים אותו, ובאותו יום הוא זה שבא לקחת אותו מבית הספר ("והנה, הנה, הנה, מי זה בא, אוי אוי אוי, סבא שלו, בדיוק מה שלא רצה שיקרה, סבא עם השאלות המוזרות שלו והבדיחות שאי אפשר להבין והחוכמות שלו שמצחיקות רק אותו, את סבא") והפעם הוא מספר לו משהו מאוד משונה ומוזר על זנב של לוויתן, וכשהילד מספר על כך לחברתו סימון (לאורך הספר אנחנו לומדים להכיר כמה מלים בצרפתית, השפה שבה מדברים בבריסל) היא נדלקת ומסתקרנת ויחד הם מנסים להבין את התעלומה, שרק הולכת וגדלה, ואז גם המציאות עצמה נעשית משונה ומוזרה, ולא אגלה לכם יותר כי חבל על כל ספוילר, כי הכל כתוב כל כך נפלא ומושלם. ורק לקראת הסוף, כשאנחנו כבר לא בטוחים אם הסיפור הזה ממריא מקרקע המציאות המוכרת אל מחוזות הפנטזיה, וגם הילד גיבור הספר כבר מבולבל ונרעש וחרד, הכל מתברר ומסתדר על הצד הטוב ביותר.