ארני ודובית

מכאן מתחילה עלילה מצחיקה מאוד, שבה דובית לומדת בעל כורחה כמה פרטים לא ממש מעוררי תיאבון על הרגליהם המוזרים של ארנבים (לפחות הם משכיחים ממנה את רעבונה, וכל מלה נוספת תהיה ספוילר מצער), וגם על מה שעשה סבא של ארני כשנקלע למפולת שלגים ונתקף רעב, כי במשפחתו של ארני נעשים רעבים מהר מאוד (וכל מלה נוספת תהיה ספוילר מצער לא פחות). ארני מצדו לומד כמה דברים על הכנת איש שלג, ועל איך בורחים מזאבים כמו זאביק, אבל בעיקר הוא לומד על חברוּת, ולא מפני שמישהו טורח ללמד אותו, אלא אך ורק מפני שהוא רואה איך דובית מתנהגת בכלל וכלפיו בפרט, אף שהוא יודע שלא מגיע לו. וזו דרכו של הספר היפה הזה לומר לנו, בין השאר, שהדרך הטובה ביותר להשפיע על אחרים היא פשוט באמצעות דוגמה אישית חיה.