מהר מהר, שלא נאחר!

כיום מספיק רק להקיש בגוגל את שמו של נתי בית (איזה חומד של שם!) ומיד עולים מכל עבר ואתר דברי הלל ושבח, וכולם מוצדקים. חלקם מופיעים גם באתר "המתלהבת" שלי, שהרי התאהבתי ביוצר המוכשר הזה כבר לפני שנים, מאז שנתקלתי ב"ענק בישל מרק" הנהדר שלו, ומאז קראתי ואהבתי כל ספר שכתב לפניו ואחריו. גם הספר החדש אינו נופל מקודמיו: אבא ואמא והילדה רוני ממהרים לרכבת הנוסעת לבאר-שבע, אבל בכל פעם חל איזה עיכוב קטן: כל אחד מבני המשפחה צריך עוד "לארגן משהו קטן" לפני הנסיעה (ואגב אורחא אנו זוכים להכיר את שמות כל הבובות של רוני, את כל הצמחים בעציצים שבמרפסת, את כל החתולים שאמא מאכילה, וכשהרכבת כבר נוסעת ועוצרת באחת התחנות (שם יורדת ממנה "גברת אחת עם כלבלב" - מחווה מקסימה לסיפורו הידוע של סמואל מרשק) עולים עליה נגנים של תזמורת, שבזכותם אנו למדים את שמותיהם של כל הכלים (שכולם כמובן מאוירים).