סטינק נגד דני
ג'ני מקלכלן
הדבר הראשון שמצא חן בעיניי בספר הזה היה שמה של הסופרת – הלא היא אותה גאונה שכתבה את "ארץ שאגות", אחד מספרי הילדים הכי יפים ומגניבים שתרגמתי אי פעם (אם לא ה-, חפשוהו בחנויות וברשת), אז סמכתי עליה מראש והתחלתי לתרגם אותו תוך כדי קריאה, כדרכי, נותנת לה להוליך אותי משורה לשורה, מהפתעה להפתעה ומאיור לאיור (שהסופרת עצמה ציירה). ואכן, ההימור השתלם – גיליתי ספר מצחיק, חכם, מלא הפתעות חמודות בטירוף, עם דמויות בלתי-נשכחות, מתובל בשפע של הומור בריטי, ספר שעושה כיף בראש ובנשמה, ומה עוד צריך בימים אלה.
הגיבור דני, ילד שעולה לחטיבת הביניים, מקבל במתנה מאחותו הפעוטה דֶלֶת פֵיוֹת, שהיא למעשה קישוט תמים שמדביקים לקיר, אבל במקרה של דני, כשהוא ממציא לַדלת לחש-קסם טיפשי כדי לעבוד על אחותו, בוקעת מתוכה פיה אמיתית, קטנטנה אך מעצבנת בטירוף, ושמה סטינק (טינק הוא בעצם שם משפחתה, ואת שמה הפרטי שמתחיל ב-ס' היא לא מגלה, אז דני קורא לה בקיצור סטינק). הדבר היחיד שהציק לי היה איך לקרוא לפיה בעברית: סרחונית? איכסה? פיכסוש? אף שם שחשבתי עליו לא ישב עליה טוב; בסוף הלכנו על סטינק, והאמת היא שזה הכי מתאים לה.
דני מנסה כמובן להיפטר מסטינק, שנדבקת אליו בעקשנות, אבל לא פשוט להחזיר אותה לארץ הפיות: בשביל זה צריכים קודם לקרות כל מיני דברים, שמסבכים את דני ואת חברו כַּבּיר בהרפתקאות מגלגלות מצחוק יחד עם השכנה המוזרה, פרופ' נאג'ין, שמתגלה בדיעבד כ"פרי ספיריט" אמיתית, לעומת השכנים של דני מהצד השני, משפחה של פוצים מפונפנים שהספר מתחשבן איתם טוב-טוב. במלים אחרות, באמת תענוג של ספר, וכל כפולה מלאה איורים חמודים עם בועות, כמעט כמו קומיקס, כך שהוא קריא להפליא, אז אל תחמיצו (192 עמ'). לבני 7–12.
סיגליות