ככה שותלים שתיל
לאה נאור
לא רק שככה שותלים שתיל, אלא ככה בדיוק חורזים סיפור לפעוטות – בפשטות גאונית ובשפע של חן: "קצת חופרים במעדר,/ לא לאט ולא מהר./ מחזיקים בשתיל ישר,/ הכי ישר שרק אפשר,/ מכסים מעט בחול,/ מהדקים – וזה הכל./ עץ חדש נולד,/ איזה מזל./ נַשקֶה אותו מיד/ שיצמח ויגדל". הטקסט ממשיך ללוות את מעשה הנטיעה בחריזה מלבּבת, עם איורים עשירים ונהדרים של עדי אלקין.
השיר הוותיק הזה של לאה נאור, מהחורזות הנפלאות והחינניות ביותר שלנו לילדים ("זרעים של מסטיק", תרגומיה לדוקטור סוס ועוד) נכתב כמעין טקסט הדרכה קצר וחמוד לנוטעים בט"ו בשבט – איך צריך לשתול שתיל. עדי אלקין הפכה אותו באיוריה לסיפור מתוק שכל ילד וילדה יתחברו אליו חיש קל: בהתחלה רואים איך סבתא שותלת שתיל עם נכדתה בשולי השכונה, ולאחר מכן הילדה מזמינה את חבריה לשתול יחד איתה עוד שתילים בשטח, כפי שלמדה מסבתא.
האיורים מראים סביבה ישראלית-עירונית מוכרת: בתים משותפים, כביסה תלויה ומתנפנפת מתחת לחלונות, דודי שמש ומזגנים ושטיחים מתאווררים על המעקה. ומי בנוטעים? ילד ממושקף עם כיפה סרוגה, ילדה כהת עור עם קוקיות שחורות, ילד ג'ינג'י, אח ואחות קטנים – כולם משתפים פעולה, שותלים שתילים ולבסוף משקים את הנטיעות שלהם. ובכפולה האחרונה, ללא מלים, תוספת נפלאה ומפתיעה לשיר הקטן: השתילים שניטעו צמחו להיות חורשה של עצים גבוהים וענפים, וביניהם משחקים ילדים – אולי הנכדים של אלה ששתלו אותם בדפים הקודמים. ספר מעולללה לפעוטות לט"ו בשבט הממשמש ובא (10 עמודי קרטון קשיח, ערכה: נרי אלומה, לבני שנה עד שלוש), כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה
ספריית פועלים