מוטקה?

כבר קראנו לא מעט ספרי ילדים על כלבים, אבל נדמה שהסיפור הזה נכתב לא דרך עיניו של אדם שמספר מה שנדמה לו שהכלב חושב ומרגיש, אלא ממש דרך עיניו של כלב, בגוף ראשון, וזה יוצא חמוד ואמין כל כך, שברור שהסופרת ממש אוהבת כלבים ומבינה אותם, כך שחוויית הקריאה מעניינת וכיפית במיוחד. מה גם שגיבור הספר הזה מצטייר כיצור חריג בין בני מינו, רגיש ולירי שכזה, עם טעם שונה מהמקובל; לכן, כשהוא שומע שיש דמיון בינו לבין כלב בשם מוטקה, הוא יוצא לחפש אחריו בתקווה לפגוש מישהו כמותו, שיהיה לו לחבר. מסע החיפושים שלו עובר בין גינות תל אביב – מגינת דבורה לגינת גימפל ומשם לגינת פינצ'וק (תל-אביבים שמכירים את הגינות הנחמדות הללו יזהו בתמונות סימני היכר אופייניים ולבם יתרחב), וכשגיבורנו הולך קצת לאיבוד בדרך הביתה, צריך לסובב את הספר סביב-סביב כדי לעקוב אחריו באיור הגדול – ומיד מרגישים כמוהו, מבולבלים וחסרי כיוון. איזה שיתוף פעולה מושלם בין טקסט לאיורים!