המסכה של נבו

בכפולה הבאה הגן מתכונן לפורים. כל הילדים (בלבוש רגיל) אומרים לגננת לְמָה יתחפשו; דויד לא רוצה לגלות למה, ונבו (בתלבושת גיבור-על אחרת) עדיין לא יודע. בהמשך מגיע קטע פורימי למהדרין, עם אזכור של סיפור המגילה, דרמה קטנה סביב ארגז התחפושות של הגן, ושלל זאטוטים שהתחפשו לשלל דמויות – והנה, דווקא אז נבו שלנו לבוש רגיל לגמרי; הטקסט לא מעיר על כך דבר. ולבסוף מגיעה סצנה יפהפייה, בין שני הילדים, שבה מתרחש תיקון גדול לכל מה שקרה עד אז, תיקון ללא מלים, מלבד הנחוצות ביותר, ובניגוד לציפיותיכם, אולי, לא תצליחו לנחש מהן, ולכן תצטרכו להשיג את הספר ולראות בעצמכם. סיפרתי את הספר לבן 5 וחצי ולאחיו בן השלוש, וכשהגענו לשני העמודים האחרונים, שבהם הפלא מתרחש, הרגשתי איך שניהם מתנשמים בהפתעה ובהקלה (40 עמ', אייר להפליא: איתי בקין, ערכה: יעל גובר, כעת בהנחה באתר ההוצאה).