איך לרפא כנף שבורה
בוב גרהם
ספר לא חדש, שנזכרתי בו בעקבות אירוח זום לא מכבר בסדנת יוצרים בנושא פיקצ'ר-בוקס אהובים במיוחד. תכף ומיד מורגש שיוצר הספר הזה הוא צייר: בכל הספר הזה יש בסך הכל 66 מלים, והסיפור מסופר בעיקר בציורים. המשפטים הבודדים הפזורים פה ושם הם הכי תמציתיים שאפשר, ולא צריך יותר מזה כדי להגיע לדף האחרון בלב פועם מהתרגשות.
במקום לכתוב איך ציפור קטנה עפה לתוך חלונות הענק של גורד שחקים שהשמיים משתקפים בהם, נחבטת וצונחת על הכביש, הציורים מראים הכל, ובטקסט כתוב רק "גבוה מעל העיר, איש לא שמע את חבטת הנוצות הרכה בשמשת החלון". וזה המשפט הכי ארוך בספר, שממשיך ומתאר כמעט ללא מלים איך איש גם לא הבחין בציפור שנפלה, מלבד הילד ביל שניגש אליה מיד.
למזלו של ביל, גם אמא שלו ריחמה על הציפור, והם לקחו אותה הביתה ויחד עם אבא הניחו אותה בקופסה מרופדת בעיתונים (חדי העין יבחינו שהכותרות עוסקות במלחמה, ואחר-כך במשא ומתן) וחיכו בסבלנות ובתקווה – ועל זה הספר הרי, סבלנות ותקווה – עד הסוף הטוב. האיורים נפלאים, התרגום של תמי הראל מצוין (36 עמ', לבני 6-3).
כנרת