ארץ שאגות

"אני נשטף בפחד מקפיא. זה מה שרציתי שיקרה, לא? רציתי לזחול לתוך המיטה המתקפלת כדי שיקרה משהו קסום, אבל כעת, עם האבנים שדוקרות לי בכפות הידיים ובברכיים, אני פוחד כל כך שכל הגוף שלי רועד (...) לפני שאספיק להתחרט, אני דוחף את הראש מבעד לעלים וזוחל החוצה אל תוך אור שמש מסנוור. אני ממצמץ ומשפשף את עיניי. אני נמצא על זיז צר. אני רוכן קדימה ורואה שהזיז נעוץ בצוק, ושהרחק מתחתיי יש בריכה עגולה עמוקה. אני מנסה להתעלם מהתהום המחרידה ומסתכל ישר קדימה. אני בוהה במרחבי עמק שנהר מתפתל דרכו. הנהר חוצה יערות והרים ואגמים מנצנצים. צד אחד של העמק בהיר וחי ומתפוצץ מרוב עלים וצבע, ואילו המחצית האחרת אפלוּלית ושוממת. פני הנהר בוהקים בזוהַר מסחרר של קשת מתנועעת, ומימיו נשפכים לתוך ים שוצף. הרחק-הרחק משם, מעבר לים, נראים הרים מוּשלגֵי פְּסָגות. כשאני מתבונן בחיזיון הלא-יֵיאָמֵן הזה, אני אמור להרגיש אבוד ומבוהל. אבל אני לא מרגיש ככה... כי זאת שאגות." מתרגמים לא מקבלים תמלוגים על מכירת ספרים, אבל מה אכפת לי, הלוואי שכמה שיותר ילדים יקראו את הספר הזה, ואיזה כיף שהוא הראשון בסדרה, ואחריו יהיו עוד שאני מתה כבר לקרוא (לבני 8–12, 302 עמ', לא מנוקד, בחנויות הספרים).