יום ארוך מאוד

בראשית הספר רואים אח גדול, כבן ארבע או חמש, ואחות קטנה שעוד זוחלת ולא מדברת, והאח מקפיד להפגין את עליונותו: "אוי, זאת שוב את", "את מפריעה לי". אחר כך הוא מנסה להרשים אותה ("אני מפלצת מפחידה!" – ובתגובה הקטנה מחבקת אותו) ולבסוף מכריז שהוא יוצא לג'ונגל, לחפש את האריה הצהוב והפראי, בלעדיה – כי היא "קטנה מדי". אלא שהקטנה נצמדת אל האח במסירות באשר ילך ונראה שהיא נהנית כהוגן, למרות אזהרותיו, ובעצם הם משחקים יחד. בשלב הבא של ההרפתקה, כשהם "יוצאים לעיר הגדולה", כביכול, הוא כבר לוקח עליה אחריות ("תישארי קרוב אלי, שלא תלכי לאיבוד") – ובציור הבא, העמוס פרטים, שמתרחש כנראה בבניין המגורים שלהם אך מאויר כמו מרכז קניות ג'ונגלי סבוך, כולל האריה הצהוב, אין בכלל טקסט, אבל ניתן לראות את מצוקתו של האח, שעומד בפינת הציור ואינו מוצא את אחותו (אבל אנחנו כן מוצאים אותה!), עד להקלה הגדולה בדף שאחריו.