הארנב הקשיב

אז הספר היפהפה הזה מזכיר שהדבר הכי חשוב ברגעי מצוקה הוא להכיל, לתת מקום, להקשיב – וזה מה שעושה הארנב של טיילור. טיילור הקט בנה ארמון יפהפה והיה גאה מאוד, עד שהארמון נפל. התרנגולת שמה לב ראשונה והיא מצקצקת ומצטערת בשבילו: "בוא נדבר, נדבר, נדבר על זה! צק צק צק!" אחריה מגיע הדב ונוהם: "כמה נורא! אתה בטח כל כך כועס! בוא נצעק ביחד! גררר!" הפיל מציע להיזכר איך זה היה מסודר ולתקן הכל, הצבוע מציע לצחוק על זה וכן הלאה, אבל לטיילור לא מתחשק לדבר ולא לצעוק ולא להיזכר ולא לצחוק ולא שום דבר ממה שמתאים מאוד לכל המציעים – שרק רוצים לעזור, אבל בדרכם שלהם, עם העצות שלהם והשיטות שלהם – וכך הוא נשאר לבד, ואפילו לא שם לב שהארנב הגיע. אבל הארנב התקרב אליו לאט, והארנב הקשיב.