אף אחד היה איננו

מיה מספרת לנו בגוף ראשון (אחרי שהעברית שלה השתפרה מאוד, למרבה המזל) כמה קשה לה בכיתה החדשה. את הוריה המסורים והאוהבים היא לא רוצה לערב, בתחושה (די מוצדקת) שהם לא מבינים מה עובר עליה, אבל למזלה יש לה סבא בחו"ל שאפשר לדבר איתו בסקייפ, והוא חכם ומרגיע ומנחם, ובינתיים היא מאמצת גוזל מיותם של עורב שנפל מהקן, והוא מתחיל ללוות אותה באשר תלך, ובזכותו היא כבר לא בודדה וחסרת אונים, וכשהילדות האחרות רואות איך היא מגיבה למתרחש בצורה בוגרת ונבונה, הן מתחילות לראות אותה באור שונה, ולהקשיב למה שהיא אומרת, ואז הכל משתנה לטובה. האיורים המרהיבים של מעיין גלילי כאילו נולדו יד ביד עם המלים, והעיצוב היפהפה של הספר, עם הפונט שנראה כאילו נכתב ביד, תורם לתחושה שלפנינו סיפור אמיתי שילדה אמיתית כתבה בעצמה, וכפי שדיבורים של ילדים מהלכים עלינו קסם, על אחת כמה וכמה כשיש סופרת מבוגרת שמצליחה לדבר מתוך לב של ילדה. ספר מעולה על קבלת האחר, על השתלבות בסביבה חדשה, על שיפוטיות ועל רגישות, לבני 7–10 (לא מנוקד, 48 עמ', ערכה: עליזה ציגלר). כעת בחצי מחיר באתר ההוצאה, או 49 שקל באתר "עברית", שבו אפשר לרכוש גם עותק דיגיטלי מוזל ולקרוא את הפרק הראשון. אוצו רוצו