הדרך הנכונה
נעם כנפו
הספר היפה הזה יצא במימון-המון לזכרו של הילד נעם כנפו ממודיעין, שכתב אותו בגיל 12 ונפטר במפתיע שנתיים לאחר מכן, בדרכו לבית הספר. הוא מספר אגדה או מעין משל על נער שיצא למסע חניכה, והיה עליו לבחור באחת משלוש דרכים כדי להגיע ליעדו: דרך קצרה ומלאת חתחתים, דרך מהירה אך מסוכנת, או דרך איטית אך בטוחה. הקוראים אמנם לא יתקשו לנחש במה יבחר הנער, שלימים יהפוך למלך, אך הסיפור הקצר – שתופס פחות ממחצית הספר – כתוב בצורה יפה ותמימה ויכול לשמש בסיס לשיחה ולדיון בין בני המשפחה.
שאר הספר שכתב נעם מוקדש בעיקר לרשימות אישיות שהקוראים מוזמנים למלא, בסגנון ספרי "הרשימה" המצליחים של יובל אברמוביץ', כשהנושא הוא "יומן המסע שלי" (המלה "מסע" מחליפה בעצם את המלה "התבגרות"): לאילו 10 מקומות הייתי רוצה להגיע בשנים הקרובות? באילו 5 דברים אוכל לעזור לאחרים, ובאילו 5 דברים אוכל להיעזר? אילו 5 אנשים ארצה שיהיו איתי לאורך כל הדרך? וכיו"ב שאלות מכוננות ומעניינות, בין השאר על התלבטויות ובחירות נכונות ומוטעות, שישַמחו בעיקר מי שאוהב למלא רשימות אינטרוספקטיביות כאלה.
בעיניי הדבר המרשים ביותר בספר הוא אחרית הדבר שכתב נעם הצעיר, מעין מכתב שמופנה למשרד החינוך (או "לדרגים הגבוהים", כלשונו) ובו פירט מה שגוי במערכת החינוך בארץ (בין השאר: "תלמידים רבים אינם מתעניינים בחומר הנלמד, ועדיין מכריחים אותם להמשיך ללמוד אותו"; "בשיטה הנוכחית אין מקום לחשוב, רק לבלוע ולהקיא את החומר"; "העובדה שמודדים ילדים בציונים, והילד הופך למספר" ועוד), ואף הציע פתרונות חכמים ("יש לבנות לכל תלמיד תוכנית אישית"; "יש לאפשר פתרונות יצירתיים לשאלות"; "לא לתייג ילדים"). מכל אלה עולה דמות של ילד חושב, יוזם ומעורר השראה, כפי שעולה גם מרשימותיהם של הפרופסורים דן אריאלי ויורם יובל על הסיפור ועל כותבו הצעיר. חבל רק שלא נבחרה לספר כותרת פחות דידקטית (44 עמ', אייר בעדינות: אלעד מועלם). 84 שקל באתר ההוצאה.
מדיה 10