פוני

"פוני" שלה הוא ספר שונה בתכלית. גם הוא מפליא לפרוט על מיתרי הלב, והפעם מנגינה אחרת לגמרי, בהרכב כלים אחר, בסגנון אחר – אבל איזו מלחינה! ואיזו מנצחת, ואיזו תזמורת – והכל פרי כישרון של אשה אחת שיושבת לבד מול מחשב ומקלידה סימנים על מסך (ובעזרת צוות שלם של אנשים יקרים שהיא מודה להם בסוף הספר, באחד מפרקי התודות הכי מקסימים שקראתי). אל תמצית העלילה אפשר להתוודע בצילום הכריכה האחורית, ואני רק אוסיף את מה שהסופרת כתבה בסוף אחרית הדבר שלה: שבעצם זהו ספר על אהבה. אהבה מפוזרת לאורך כל הספר כמו ניצוצות של זהב טהור בחושך, ובכל פעם שאת נתקלת בניצוץ כזה, הלב שלך נע וזע ומתרחב, וזאת ההתעמלות הכי בריאה והכי מומלצת ללב שכל כך כואב בחודשים האחרונים עד שקשה לנשום. וכל זה לא היה מתאפשר אלמלא התרגום הנפלא, המרהיב והמעמיק של לי עברון. הלוואי שלא תדעו לעולם עד כמה תרגום רשלני או בינוני יכול לקלקל חוויה ספרותית. תרגום טוב הוא כזה שלא מקלקל דבר, תרגום מצוין הוא כזה שהסופרת עצמה היתה חותמת עליו אילו ידעה עברית, ותרגום מעולה הוא כזה שמצליח אפילו לשפר טיפה את המקור בזכות המרתו לעברית יפהפייה, שגורמת למשפטים לזרום בטבעיות לעין ולאוזן הפנימית שלנו כמו נחל, וזה מה שלי עברון עושה פה: כל מלה היא במקום, ולא תיתכן שום מלה אחרת במקומה.