הניצוץ שבי

יש בו בעיקר צילומי צבע מפעימים שצילם ינון גל-און – נער צעיר, שכבר בגיל שבע גילה כישרון ייחודי לצילומים מתחת למים, וכך הצליח להתגבר על קשיי למידה והפרעות קשב – ומעט טקסט בשורות קצרות שכתבה אמו של ינון, כנרת, מתוך עולמה שלה, המתחבר לזה של בנה. למשל: "כשכל קול רוצה למשוך אותי/ למקום אחר,/ אני מנסה להתחבר אל עצמי,/ אל אי של שקט בתוך הים הפנימי./ אני צריך את השקט/ כדי להיכנס פנימה,/ לפגוש את הקול/ שבתוכי -/ הקול שמדבר אלי/ בלחישות". וזה באמת ספר שמכניס את הקורא פנימה, שמזכיר לנו בנועם כמה חשוב להקשיב לקול החרישי שלוחש בתוכנו. חברה טובה שמלווה נערים עם צרכים מיוחדים אמרה לי שלדעתה הספר הזה יכול לעזור מאוד למטופלים כמו שלה, לעודד ולחזק אותם. לדעתי הוא יהיה נפלא לכל מי שמרגיש שהוא לא מובן, לא נראה, שקוף, קצת אבוד – כמו רוב בני הנוער במערכת החינוך.