ספר הבצלים הירוקים

הספר מחולק לשבעה שערים: הבהובים ("כשהייתי בן חמש, רגע לפני השינה, ראיתי מבעד לחלון מלאך ממושקף עם כנפיים. מתרומם, עף לאט-לאט, ונעלם. כל זה נמשך שניות מועטות, ואני ידעתי בוודאות שאינני ישן אלא ער לגמרי. אמרתי לעצמי שאני רואה מלאך, ובכלל לא הופתעתי"), אמונה ומלח ("כשהגענו לביקור אצל סבתא בכורה בשוק מחנה יהודה, היא היתה מבקשת מאיתנו ללכת לחנות מורטות העופות מעבר לפינה ולנשק את היד הגרומה של סבתא גונדהו, סבתא גדולה"), ניר עוז ("כל כך רציתי לחזור למוסך של ניר עוז, לפגוש שוב את האיש האציל הזה, שכשמו כן היה, איש של אדמה, יצירה ועבודת כפיים, עם החיוך הגדול והשובב", על אביב אצילי שנרצח ב-7 באוקטובר), נדודים ("שוב אני לבד. חדר בבית מלון. אדם בלילה בעיר זרה. סורק תחנות, מתרגם נתונים, מכוון את האנטנות לקלוט לקלוט לקלוט כמה שיותר, יש כאן משהו בוער, מחר כבר לא אהיה כאן והכל יתפוגג כמו חלום"), חלומות (יש איזו מוסכמה שחלומות של אחרים זה משעמם, אבל אלה של אהוד ממש מרתקים בעיניי) , אנשים על הדרך (יוסי אלפנט, יורם קניוק ולאונרד כהן, בין השאר) ושער אחרון על סידור התפילות שלו ("יהודי שרוצה להתפלל בצורה מסודרת, ושיהיה לו סדר יום, צריך סידור. כרטיס כניסה אל ההסתדרות היהודית הכלל-עולמית והעל-זמנית"). הבנתם איזה תענוג?