נערי הפח

כל פרק בספר מסופר כמונולוג מפי אחת הדמויות, שחוזרות לסירוגין להמשיך את סיפורן, ומכולן נקשר הקורא בעיקר ליוסי צמח מנתניה – הגיבור המרכזי, שגם המחבר כנראה קשור אליו במיוחד: בחור טוב, איש משפחה, שמת על אשתו אושרת ושלוש הילדות ומנסה להתפרנס בכבוד, אבל לא תמיד מצליח לו, וכשהוא מסתבך – הוא נדחק אל הקיר ולבסוף פועל כמו שאבא שלו אמר לו פעם: מי שנמצא במצב קיצוני – צריך לעשות משהו קיצוני כדי להציל את עצמו ואת הסובבים אותו. גם שאר הדמויות על הכיפאק – לא את כולן הקורא דווקא מחבב, אבל בהחלט מבין אותן ומאמין להן: בן זיטנר, בן-טובים ממשפחה עשירה בנווה מונוסון שהידרדר לפשע; ברוך מועלם, ילד משכונת מצוקה בקריית שמונה שהפך לחוקר במחלקת הסמים בימ"ר צפון; אליהו בן-שטרית, פושע קטן ונחמד שמתקדם לאט אך בביטחון בסולם הדרגות הפלילי; מרקו, ששמו בעצם דורון אבל נקרא כך כי כילד, כשהשוטרים היו לוקחים את אמא שלו המשוגעת, היה רץ ברחוב אחרי הניידת וצועק "אמא, אמא!" – ועוד ועוד. עם כל מונולוג של דמות נוספת הולכים קווי העלילה ומתבררים, ובדיוק כשהקורא מתחיל לתהות איך הכל מתחבר ליוסי צמח שלנו – מגיעה התשובה, וכל החוטים נקשרים, ומגיע גם סוף חזק מהסרטים. ואגב סרטים – בעיניי יש כאן יופי של חומר לסרט מצחיק ומותח, או לסדרת טלוויזיה, שלא לומר לספר המשך, כי כשגומרים לקרוא ממש מתחשק לדעת מה יקרה הלאה ליוסי, לאושרת ולשאר החבר'ה המעניינים.