אדון שוקו

מרגע שהספר נחת בבית, בכל פעם שמשתרר בראש שלי שקט (כן, זה קורה מדי פעם) מיד מתחיל להתנגן בו השיר הזה, ובניגוד לשירים אחרים שלפעמים מתנחלים בראש ולא עוזבים, השיר הזה מתקבל בברכה, ואפילו מזדמזם דרך הפה או בשריקה, ואין מוחה. ולמה שיהיה? ועוד מלה על הציורים של שחר קובר המוכשר: האדונים השוקולדים שלו כולם מבוגרים, בעצם סבאים, עורם שחום כיאה לאדונים שוקולדים, סגנן לבוּשָׁם שונה ומגוון – אחד גנדרן, אחד קז'ואל, אחד רשמי, לשלושתם מקלות הליכה של סבא, ואגב – גם במסעדה שהם מגיעים אליה (אוכל ביתי צמחוני!) כולם סבים וסבתות, או לפחות נראים ככה, ובמסעדה יושב כל אדון שוקולדי ליד גברת שוקולדית שנראית כאילו היא מחבבת מאוד אותו ואת הכלב שבא איתו, כי כן, בסיפור המצויר מככבים גם שלושה כלבים, ואפילו מרשים להם להיכנס למסעדה, ובכפולה האחרונה כולם רוקדים, והאדון הכי שמן ורשמי אפילו עולה על השולחן לרקוד, וכל זה מאוד שמח, גם אם בסוף שלושתם נרדמים ליד השולחן בחברת הכלבים, כי אחר כך בוודאי יתעוררו ויחזרו לבתיהם, ומחר אולי ילכו לבקר אדון שוקו אחר. מה שאומר – השמש תזרח, והעולם ימשיך להסתובב, וגם אם כל מיני דברים לא קורים כפי שתכננו, הם עוד יקרו, ויהיה בסדר. וזה כל מה שאנחנו רוצים לדעת בשלב זה. מתנה נהדרת לכל בית שיש בו ילדים קטנים – אפילו בני שנתיים (ואולי גם פחות) ועד כיתה א'. 36 עמ', ערכה: תמר הוכשטטר, כעת בהנחה גדולה באתר ההוצאה.