עיר הזמן

את דיאנה ווין ג'ונס "גיליתי" לראשונה בספרה הנפלא "חיי קסם", על אח ואחות בעלי כוחות קסם אדירים (המתגלים בהדרגה) שהוריהם מתו והם נשלחים להתגורר בטירה, במציאות פנטסטית הכוללת יקומים מקבילים, ובעקבותיו את "תשע הנשמות של כריסטופר צ'אנט" מאותה סדרה שיצא בארץ באותה שנה (2003), ואני זוכרת כמה השתאיתי שלא נחשפתי עד אז לסופרת מדהימה כמוה, ואיך זה שלקח כמעט 30 שנה לתרגם אותה לעברית (כעבור כשנתיים תיקנה גילי בר-הלל סמו את העוול כשתרגמה את ספרה הראשון והמפורסם, "הטירה הנעה", שגם הפך לסרט, וכעת הוציאה את ספרה זה כמו"לית). אגב, מי שיקרא את הביוגרפיה של ג'ונס יוכל להבין מדוע במרבית ספרי הילדים שכתבה ההורים מתו, או אינם נוכחים, או לוקים בתפקודם. מעריציה טוענים (וגם היא עצמה התבטאה כך בראיון לפני מותה) שיצירותיה שימשו בעצם כהשראה האמיתית לספרי הארי פוטר של ג'.ק. רולינג, וגם לטעמי היא איכותית ועמוקה יותר מיורשתה המצליחה.