המטרייה הגדולה של אבא
לוין קיפניס
הידעתם, הורים צעירים? פעם ילדים בגן חובה שגרים לא הרחק מהגן יכלו ללכת אליו ולחזור ממנו הביתה לגמרי לבד.
כך עשיתי אני בילדותי בנוף-ים, וכמוני כל חבריי ברחבי הארץ, וברוח זו כתב לוין קיפניס אי אז את סיפורו "המטרייה הגדולה של אבא": טל-תלתל לא מתרגש מהגשם שיורד בחוץ, למרות הצעתה המפתה של אמא שיישאר בבית, לוקח את המטרייה הגדולה של אבא - ויוצא לדרך, עצמאית ועצמונית. בדרך הוא אוסף את אילנה שאוהבת בננה, את בתיה שפוחדת מאמבטיה, את יוספה שמסתתרת מתחת לגגון ועוד חברים שכבר יצאו מהבית אבל פוחדים להירטב, וכמו בשירה המתוק של דתיה בן-דור "ילדה אחת עם מטרייה אחת" ("בוא איתנו, יבש אצלנו, ויש אצלנו מקום!") מזמין עוד חמישה ילדים, חתלתול וכלבלב לחסות תחת המטרייה הענקית, עד שכולם מגיעים לגן ואז כבר אין צורך במטרייה. אבל מה שמקסים בספר הקרטון של קלסיקלטת (מלפני כ-4 שנים, רק בימים אלה הגיע לידיי) הוא הרעיון להפוך אותו לספר משחק, בעזרת מטריית לֶבֶד גדולה שנדבקת בסקוטש למקומות שונים בדפי הספר.
הייתם צריכים לראות באיזו שמחה זאטוט בן שנה ו-8 חודשים מסתובב עם מטריית הלבד ברחבי הבית ומציע לכולם לחסות תחתיה, וגם נהנה להקשיב שוב ושוב לסיפור ולהדביק את המטרייה מעל לילדים שבציור, כדי שלא יירטבו. בעמוד האחרון יש בונבון: כשהילדים בגן וכבר יצאה השמש - מדביקים את המטרייה הפוך, עם הידית למעלה, איזה צחוק! אמנם סגנון הכתיבה קצת פג תוקף ("יוספה, יוספה, כלום את יחפה?", למשל) אבל החוויה כולה כיפית ותענוגית. מותק של שעשוע, בעיקר לימים גשומים כמו היום (איירה: רחל סטולרו-חיים, ויש עוד ספרים דומים בסדרה, כפי שתראו בתחתית צילום הכריכה).
קלסיקלטת