תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי

כי היא מפתיעה, הגברת. חתיכת טיפוס, ללא ספק, כזו ששומר נפשו ירחק ממנה כמה שיותר - אם כי היא עצמה משוכנעת (כפי שרבים אומרים לה) שהיא "שווה זהב", בנוסף להיותה יפה ומושכת (גם כשהיא כבר סבתא), מוכשרת ופיקחית כשד. והעיקר - שום דבר לא יעמוד בדרכה להשיג משהו שהיא רוצה בו. ואת כל זה היא מספרת בגוף ראשון. אם יש לה רגשות, לרוזלינדה אחמנטובה, היא עצמה אינה מודעת להם. כשהדברים אינם מתרחשים כפי שרצתה ותכננה, היא מסוגלת לתחבל תחבולות ערמומיות או להיות אדישה וקרה כקרח אפילו לבני משפחתה הקרובה, עצמה ובשרה, ואף לייחל למותם, כמעט לגרום לו (מבלי לעורר חשד חלילה) - אבל כאשר הגלגל מתהפך והדברים שקורים הם לרוחה, כל המכוער נעשה פתאום יפה. אכן, מדובר בגברת מחושבת, אינטרסטנטית ומניפולטיבית להדהים - ובכל זאת, קשה לשנוא אותה. נדמה לי שכל קורא וקוראת יזהו בה לפחות משהו ממישהי שמוכרת להם - אם לא מהמשפחה הקרובה אז הרחוקה, אם לא ממקום העבודה אז מסביבת המגורים. כי כן, בכולנו יש מעט מהכל - מהשטני, מהאלוהי, מהנחמד ומהמכוער, ורק אם התמזל מזלנו ושפר עלינו גורלנו, לא נכיר כמעט את הצדדים האפלים. לכן מעניין כל כך לקרוא על טיפוסים כאלה, שהצד האפל הוא זה שבו הם שוחים במיומנות.