העיניים מתרגלות לחושך

חוץ מזה, הספר בנוי מושלם. אין צורך לתסרט אותו כי הסרט כבר בפנים, והוא מופתי (ועדיין, לוּ אני מפיקת קולנוע הייתי מכינה מיד חוזה), מהפתיחה ודרך כל רכבת ההרים העלילתית והרגשית ועד לשיא ההזוי היפהפה – והסוף, וואי וואי איזה סוף. זה ספר שיכול להרים כל ילד ונער שנמצאים באיזושהי מצוקה, ואם משהו מתוכו אוטוביוגרפי, כפי שאפשר לחשוד, אז כנראה שווה לגדל ילדים אומללים אם בסוף יוצא מהם מישהו כל כך מוכשר שיכול לגרום אושר כזה לילדים אחרים. אה, ונזרי הממזר גם צייר ועיצב בעצמו את הכריכה הזאת, שמראה את בניין הקזינו של בת גלים, חוף שהייתי בו אולי רק פעם בחיים לפני 20 שנה אבל את הבניין הזה אני זוכרת טוב, ורק אחרי שהספר נח ליד המיטה שלי שבועיים פתאום שמתי לב שזה הבניין שמצויר על הכריכה (ויש לו תפקיד משמעותי בעלילה). ועוד דבר חשוב: זה לא ספר שגורם לך לרצות להיות אדם יותר טוב (כשאיפתם של סופרים רבים לנוער) אלא כזה שגורם לך לאהוב את עצמך בדיוק-בדיוק כמו שאת, כמו שאתה. וזה בדיוק מה שספר מושלם לנוער אמור לעשות (ערכה ביד אמן: תמר הוכשטטר, 207 עמ', לבני 12 ומעלה). לא להחמיץ.