כשסבא אליהו היה קטן (4)
ינץ לוי
האמת, כל האמת ורק האמת (המשמחת) היא שהסופר ינץ לוי כבר לא ממש זקוק לעוד המלצה ברשת על ספרי הילדים שלו, שנחטפים מהמדפים כמו לחמניות טריות, בעיקר ספרי הסדרה המעולה שכתב על ילדותו של אביו, "כשסבא אליהו היה קטן", שרק יצא בה הספר הרביעי (והאחרון בסדרה) וכבר טיפס לראש רשימות רבי המכר, אבל כרגע סיימתי אותו ואני לא מסוגלת להתאפק: איזה ספר נהדר! ואיזה אקורד סיום נפלא לסדרה המצוינת, שקצת חבל להיפרד ממנה, והלוואי שיהפכו אותה לסדרה בטלוויזיה, כי הסיפורים על סבא אליהו מעניקים לקוראיהם כל כך הרבה ערך מוסף – עלילה מותחת עד כסיסת ציפורניים, דמויות נפלאות ונוגעות ללב, ובעיקר היכרות מקרוב עם תנאי חיים שונים כל כך מאלה שהקוראים הצעירים מכירים מהחיים או מהספרות – חייו של ילד עני מרוד בשנות ה-30 בתל-אביב.
לוי הוא מספר סיפורים מחונן להפליא, וגם בספר הזה הוא טווה סיפור מרתק שאי-אפשר להניחו מהיד, ואת פרטיו תוכלו לקרוא בתמצית שבגב הכריכה. גם כאן מתגלה אליהו הקטן כילד פיקח ורגיש, ישר והגון ובעל תושייה נפלאה, שבזכותה הוא מצליח לחלץ את משפחתו מצרה צרורה; אלא שעד שזה קורה הופכת הקוראת דף אחרי דף בסקרנות ובמתח, בין השאר כי המחבר שואל אותה בסוף כל פרק מה יקרה הלאה (כמו שהיה פעם בסדרה "בועות"), וכותרת הפרק הבא מבטיחה לענות לה על השאלה, וכך אנחנו מרגישים שהוא אוחז היטב בידנו ומוביל אותנו בבטחה הלאה, אל עבר חוף מבטחים, וממש לא מתחשק להרפות לו מהיד, עד העמוד האחרון.
מעבר לאיכות הסיפור מדובר בעיניי בספר חשוב מאין כמוהו בימינו, כשילדים לא מסוגלים להעלות בדעתם איך חיים בלי טלפון, מחשב ומסכים מכל סוג, בלי מקרר עם שלל מעדנים ובלי ארוחות מסודרות, והנה מתברר שלאבא של אחד מסופרי הילדים האהובים בארץ לא היו אפילו תחתונים להחלפה כשהיה קטן, ולא נעליים ולא סנדלים ולא כפכפים, והוא ישן על ערימת עיתונים ישנים והתכסה בעיתונים ישנים והלך לישון רעב, והכל (כמעט) היה באמת, והכל כה מרתק שזה כיף גדול, ובסופו של כל ספר מתפשט בלב רגש נעים מאוד, שאפשר לקרוא לו סוג של אושר (167 עמ', מנוקד, אייר להפליא: אבי בלייר, ערכה: נועה מנהיים). נהדר לבני 7–11, כעת בהנחה באתר ההוצאה, שבו אפשר גם לקרוא את כל הפרק הראשון, אבל ראו הוזהרתם –אחריו יהיה קשה מאוד לחכות לקרוא את ההמשך.
כנרת-זמורה