אני אוהַב אותך תמיד

איזה מותק של ספר! כמה אהבה נושבת מהדפים שלו, ובכזאת פשטות מרנינה! וקודם כל - בזכות המתרגמת. גליה אלוני-דגן הפליאה לחרוז את השורות המתוקות, המועטות, שכולן הצהרת אהבה אחת גדולה, וכל הורה יכול לקרוא אותן לכל ילד או ילדה בלי לשנות ולתקן את המגדר, כי המלה "אותך" אינה מנוקדת ושינוייה אינו מחבל בחריזה - הידד! ולא פשוט לתרגם כך (אני יודעת, כי לא מכבר תרגמתי בעמל רב ספר דומה, שכולו הצהרת אהבה א-מגדרית, אבל המו"ל סירב בתוקף לניקוד חלקי שיאפשר קריאה כזאת והתעקש על כתיבה בנקבה). הלוואי שהמגמה הזאת תתרחב ותתקבע בספרי הילדים המחורזים שלנו. בספר שואל ההורה (אבא או אמא, לא משנה) את עצמו, באוזני בנו או בתו: "כמה זמן אוהַב אותך?" ועונה: לא שנייה, לא דקה, שהן קצרות כל כך... אולי שעה? "אבל שעה חולפת כה מהר./ אני אוהב אותך הרבה,/ הרבה הרבה יותר". הצהרת האהבה נמשכת לאורך היום, מבוקר עד ערב, מהזריחה עד השקיעה; "האם אוהַב אותך בלילה? בטח שאוהַב./ וגם מחר?/ ברור. וגם ביום שאחריו" - ולאורך אינסוף של יממות, ושבועות רבים מאוד, ובכל העונות, ובכל השנים, ובעצם תמיד, ואני לא רוצה לקלקל פה בציטוטים נוספים, כדי שתיהנו ותתרגשו כמוני כשתקראו אותם לראשונה בספר. והאיורים, כמו שרואים בכריכה, פשוט נפלאים.